עדות מבפנים: חברות התרופות מוציאות מיליארדים על שיווק

השוק הפסיכיאטרי הוא ענק וכל חברה רוצה נתח קטן ממנו משום שהוא רווחי ביותר.

הפקנו המון ארוחות צהריים וערב והבאנו מרצים וכמובן ששילמנו למרצים בעצמנו. הצגנו בפניהם מחקרים ידועי-שם ממגזינים ידועי-שם אבל כמובן שלא סיפרנו להם שאנחנו שילמנו על המחקרים האלה ושמחבר המחקר הוא סופר-צללים שמומן על ידינו, או שהחברה שלנו מפרסמת המון מודעות במגזין הרפואי המסוים הזה. אף פעם לא סיפרנו את זה.

אפשר בקלות להרחיב את השימוש בתרופות פסיכיאטריות לכל בעיה בחיים.

אנו רואים שהתעשייה, או בעצם בשנים האחרונות אנו עדים לכך שהתעשייה מספקת תרופות כמעט לכול מצב בחיים שלנו. אם אתה ביישן, קח כדור. אם אתה קצת חרד, קח כדור. אם אתה סובל מזעם בכביש, יש לנו כדור גם לזה. תעשיית התרופות, באמצעות פירסום ישיר לצרכן של פרסומות מדהימות ביופין בטלוויזיה, הצליחה ללחוץ על חוסר הביטחון העמוק ביותר שלנו כבני אדם וזה כל כך יעיל. זהו שיווק. זה שיווק, זה לא מדע. זה שיווק יעיל באופן מדהים. אין לזה שום קשר למדע. מפציצים אותנו מכל כיוון בפרסומות יפהפיות בטלוויזיה של סגנון חיים מדהים כמו ציור של נורמן רוקוול שהאנשים בו חמודים, חיכניים, מאושרים, סקסיים וכולנו רוצים לקחת חלק קטן מזה. הפקת פרסומת כזו עולה בערך מיליון דולר. ואז שידור הפרסומות, קניית זמן אוויר, שוב, תלוי באיזה שעה הן משודרות ובאיזו תוכנית הן משודרות, יכולה לעלות משהו בין עשרות אלפי דולר לפרסומת של שלושים שניות עד קרוב למיליון דולר.

בקמפיין האחרון של השנה האחרונה, אתה כל הזמן שומע: "שאל את הרופא שלך" או "דבר עם הרופא שלך על…”. וכשאתה שומע את זה על המסך זה נשמע ממש נחמד, כאילו באמת אכפת להם ממך והם כאילו באמת רוצים שדבר עם הרופא שלך על זה. אבל המחקרים מראים שאם אדם יציין לרופא שלו שם של תרופה, הסיכויים שהרופא ירשום לו את התרופה הזו עולים בהרבה. זו הסיבה שהם עושים את זה. לתעשיה יש מחויבות לוול סטריט. ערך המניות הוא מעל לכל. הם חייבים לרצות את בעלי המניות בוול סטריט משום שזו תעשייה בבעלות פרטית, וכשזה המצב המטרה מספר 1 היא למקסם רווחים. בכול רגע נתון מוציאים מליארדי דולרים על שיווק ויחסי ציבור.