כיצד
לטפל בבעיות הנפש ללא תרופות?
שמי
אילן
סלומון. אני
רוקח מזה 15 שנה, בוגר האוניברסיטה העברית. במהלך לימודי הרוקחות עבדתי כשנה וחצי במחלקה
הסגורה של בית חולים פסיכיאטרי ידוע בארץ. כבר אז ראיתי את הנזק הכבד והבלתי הפיך
שנגרם לאנשים שצרכו סמים פסיכיאטריים. בעשור האחרון של עבודתי כרוקח הייתי עד
לעלייה תלולה ביותר במכירות של תרופות לדיכאון למבוגרים, וכן ברישום סיטונאי של
סמים, כדוגמת ה'ריטלין', לילדים. בימי התקפות הטילים מלבנון ראיתי פסיכולוגים
ורופאים רבים שלא הכירו פיתרון חלופי מלבד לשלוח אלפי ילדים ומבוגרים לטיפול
פסיכיאטרי בתרופות הרגעה.
מטרת המאמר היא להביא לידיעת הרבים:
- את
הסיכונים הכבדים שבנטילת סמים פסיכיאטריים.
- שקיימת
אלטרנטיבה לסמים הפסיכיאטריים.
- שהאלטרנטיבה
לסמים הפסיכיאטריים מתנגשת עם בעלי אינטרסים כלכליים רבי עוצמה, אולם היא
ניתנת ליישום בקלות יחסית.
המאמר מבוסס על חומרים לקריאה נוספת הרשומים בסוף המאמר.
אשמח מאד לעזור בעצה או במידע נוסף!
תוכן:
הקדמה: פסיכיאטרים יוצאים נגד חבריהם למקצוע!
א. כל התרופות הפסיכיאטריות הן סמים.
ב. מדוע מסוכן להשתמש בסמים פסיכיאטריים?
ג. מי עומד מאחורי התרופות הפסיכיאטריות?
ד. מה לא בסדר עם הפסיכיאטריה?
ה. האלטרנטיבה לטיפול הפסיכיאטרי
ו. תלונות משפטיות על נזקי הסמים הפסיכיאטריים
ז. המלצות
ח. שאלות ותשובות
ט. מקורות וחומר לקריאה נוספת
הקדמה: פסיכיאטרים יוצאים נגד חבריהם
למקצוע!
במאמר במגזין האמריקני
'פסיכולוגיה היום' באוקטובר 1999 מספר הפסיכיאטר הידוע דר' לורן מושר כיצד החליט לבטל
את חברותו ב'אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית' לאור "שימוש היתר הלא מוצדק
וההרסני בסמים פסיכיאטריים של רבים מחברי למקצוע בעידודן של חברות
התרופות". גישתו היתה להשתמש במינימום של תרופות ובמכסימום של תמיכה נפשית
לחולים במוסד שהקים. באמצעות גישה זו הצליחו כל המאושפזים שהוגדרו כסכיזופרנים
לחזור לתיפקוד בתוך תקופה קצרה יחסית, ולא להיזדקק עוד ל'תרופות שמשבשות את המוח' (כך
כינה אותן), (ראה קישור לאתר של פרופ' לורן מושר בסוף המאמר). שורה של רופאים בעלי
שם אימצו מאז את גישתו וטוענים בגלוי שסמים פסיכיאטריים מחמירים בהדרגה את מצבו של
המטופל.
האמנם
חוסר איזון כימי במוח?
התיאוריה שעליה
מבוסס הטיפול בסמים פסיכיאטריים מדברת על 'חוסר איזון כימי במוח'. לטענתה
הסמים מספקים חומרים כדי 'לאזן' את המוח. זוהי תיאוריה שמעולם לא הוכחה. שום חוקר לא
הצליח מעולם למדוד או להגדיר מהו מוח מאוזן או לפתח בדיקה ביולוגית כלשהי שיכולה להראות
מהי הרמה הנכונה של חומר כלשהו במקום כלשהו במוח. העובדה שסמים מטשטשים כאב נפשי
לא אומרת שיש מחסור בהם בגוף. תיאוריה זו גרמה בתוך שנים ספורות למיליוני אנשים
בכל העולם להפוך לצרכנים קבועים של תרופות לדיכאון, כגון: פרוזק, סרוקסט, ציפרמיל
וציפרלקס.
מתנגדי התיאוריה
טוענים שסמים אלה מתערבים בפעילות המוחית, משבשים אותה, ורק מייצרים תחושה של
הקלה, אולם גורמים נזק רב ומתמשך למערכת העצבים. המתנגדים מתבססים על אינסוף
דיווחים על נזקים ארוכי טווח של סמים פסיכיאטריים. הם טוענים שיש לטפל באנשים עם
קשיים התנהגותיים או נפשיים באמצעים שאינם הרסניים וללא סמים.
ד"ר פיטר ברגין, פסיכיאטר אמריקני ידוע, כותב בספרו:
"להילחם בפרוזק": "אם קפה ואלכוהול משפיעים על החשיבה
ועל המוח, זה לא אומר שהם חסרים לגוף או לחשיבה. באותו אופן, אם התרופות משפיעות
על המוח, זה לא אומר שיש משהו חסר במוח שמצדיק שימוש בהם. זהו הגיון עקום ובלתי
מדעי". הוא פירסם ספרים על כך שהסמים, הניתנים על ידי חבריו למקצוע,
פועלים באמצעות שיבוש פעילות המוח, גורמים נזק רב, ולא באמת מרפאים את האדם.
א. כל התרופות הפסיכיאטריות הן סמים.
התרופות הפסיכיאטריות משתייכות לאותן משפחות כימיות כמו סמי הרחוב
שאנו מכירים. זוהי טעות לחשוב, שסם, כיון
שהוא נמכר כתרופה, אינו גורם נזק. הם פועלים באותו מנגנון בדיוק וגם דומים במבנה.
קשה להאמין?
להלן שתי דוגמאות:
'מתאדון':
תרופת המתאדון (נקראת גם: 'אדולן') ניתנת לנרקומן כדי שיפסיק לצרוך
'הרואין', אולם ה'מתאדון' הוא בעל מבנה כימי הדומה מאד ל'הרואין'. השפעתם דומה מאד,
ולכן שניהם גורמים להתמכרות חמורה.
אלפי מכורים להרואין בארץ מקבלים 'מתאדון' מדי יום במרכזי מתאדון
ממשלתיים, ומוזמנים לבתי הספר כדי לספר לתלמידים ש'נגמלו' מהרואין. הגמילה ממתאדון
היא כמעט בלתי אפשרית וכרוכה ב'קריז' שנמשך שבועות ארוכים. כיום התחילו להשתמש כתחליף
להרואין בחומר נוסף בשם סובוטקס ('בופרנורפין'), שגם הוא משתייך למשפחה הכימית של
ההרואין והמתאדון.
'ריטלין':
ה'ריטלין' הוא כדור מרץ. הוא ממריץ את פעילות המוח ומרסן פעלתנות של
הגוף. הוא ניתן, בין השאר, לילדים שאובחנו כ'חסרי קשב'.
המבנה הכימי של הריטלין דומה לזה של ה'אקסטזי', שהוא סם הזיות לא חוקי
ול'ספיד', שגם הוא סם מרץ ממכר ולא חוקי. הריטלין מוגדר כסם מסוכן בכל העולם
המערבי. בארה"ב, שבה יש דירוג של סמים מסוכנים, הריטלין מצוי בקבוצה 2, שאליה
משתייך גם הקוקאין. לזה יש להוסיף את הספרות העניפה על הנזקים האיומים שגורם
הריטלין. (ראה קישור לאתרים על נזקי הריטלין).
ב. מדוע מסוכן להשתמש בסמים
פסיכיאטריים?
סמים פסיכיאטריים גורמים לתלות ואף להתמכרות! ידוע שאלכוהול
מרומם את הנפש, אולם גורם לתלות. גם מי שמעשן סיגריה מרגיש תחושה נעימה, אולם לאחר
מספר שעות הוא מרגיש עצבנות ויודע שסיגריה נוספת תרגיע את זה.
לאחר שימוש ממושך בסמים האדם לא מצליח כבר לתפקד בלעדיהם. השיבוש
הממושך בריכוזי החומרים במערכת העצבים הופך להיות בלתי ניתן לתיקון. האדם הופך
להיות לכוד במלכודת הכימית של הסמים. הוא מרגיש רע בלעדיהם. הוא תלוי בהם או ממש
מכור. גם תרופות נגד דיכאון גורמות לתלות. מעטים מאד מצליחים לאורך זמן
להפסיק את השימוש בהן.
סמים פסיכיאטריים משבשים את פעילות המוח וכך
גורמים לתחושה של הטבה במצב. כאשר אדם לוקח
אלכוהול הוא מרגיש התרוממות רוח מסויימת. זהו שיבוש. אין זה שיפור במצבו. זוהי השפעה
של סם. כדור שינה גורם לשיבוש. הוא מרדים את האדם. למחרת לקיחת אלכוהול או כדור
שינה ניתן לחוש עדיין את השפעת השיבוש הזה. האדם מרגיש מדוכא. גם זה חלק מאותו שיבוש.
סמים פסיכיאטריים מצטברים במוח, במערכת העצבים
ובתאי השומן למשך שנים. לכל הסמים אופי
שומני, ולכן הם מעדיפים להגיע לריקמת המוח השומנית ולא להישאר בדם. לאנשי המקצוע
יש נטייה מובנת להתעלם מהצטברות זו, ולהתייחס רק לעובדה שחומרים אלה יוצאים בהדרגה
מן הדם. אולם, גם סמי הרחוב (כגון החשיש) וגם הסמים הפסיכיאטריים משפיעים ומזיקים
לאורך שנים בגלל הצטברותם במוח ובשומני הגוף למשך שנים. אדם שהיה נרקומן לא חוזר
לעולם להיות מי שהיה לפני הסמים. אדם שצרך LSD עשוי לחוות 'טריפ' גם עשרים
שנים לאחר שהפסיק לצרוך אותו. זה קורה כאשר כמות סם כלשהי משתחררת לפתע מרקמת
השומן שלו אל הדם ומשפיעה שוב על המוח.
סמים פסיכיאטריים מסתירים את הבעיות ולא פותרים
אותן.
סמים תמיד היו אמצעי לברוח מתחושות קשות, מכאבים וממציאות קשה.
אלכוהול הוא דוגמא מצויינת לסם נפוץ, שמשכיח לכמה שעות את הצרות. גם חשיש וגם כדור
לדיכאון משכיחים מאנשים למשך כמה שעות את המציאות המרה שהם חווים, אולם לא פותרים
אותה.
כאשר השפעת הסמים חולפת, המציאות המרה חוזרת,
ובגדול! יחד עם הבעיות (שהאדם לא פתר
בכך שלקח סמים) מופיעות גם תחושות וכאבים קשים.
לאחר הפסקת כדור נגד דיכאון ישנה נטייה לסבול מתופעות גופניות שונות
כמו כאבי ראש, זימזום באזניים וכו'. האסון הוא שלאחר תקופת שימוש מסויימת הפסקת
סמים עלולה להיות מלווה בתחושות וכאבים כל כך איומים, עד שהאדם מרגיש שהוא אינו
יכול לשאת אותם יותר. זה יכול להגיע עד לכדי רצון להתאבד. חקירת מקרי ההתאבדות
חושפת לעיתים קרובות רקע של שימוש בסמים, בתרופות פסיכיאטריות או באלכוהול (שגם
הוא סם). מוות ממנת יתר הוא תמיד ניסיון לקחת יותר סם כדי להרגיע את התחושות
הנוראיות שהפסקת השימוש בסם גורמת.
סמים פסיכיאטריים מאבדים מהשפעתם לאחר שימוש
ממושך. לאחר תקופת שימוש מסויימת הסם כבר לא מצליח לספק את ההקלה שסיפק
מלכתחילה. הגוף התרגל להשפעתו. האדם מרגיש רע עם הסם וגם בלעדיו. הוא נאלץ להגדיל
את המנה או להשתמש בסם חזק יותר שגם מזיק יותר.
אמנים רבים מתו ממנת יתר של סמים. הם התמכרו לסם. לאחר זמן מה הסם
הפסיק להשפיע. כשהגדילו את הכמות זה שוב
לא היה מספיק. כך הגדילו את המנה שוב ושוב עד שהרגו את עצמם. אנשים שלוקחים תרופות
נגד דיכאון נדרשים לעיתים להחליף תרופה או להגדיל את המינון מאותה סיבה ממש.
סמים
פסיכיאטריים גורמים לתופעות לוואי רבות וקשות.
סמים פסיכיאטריים
לא פועלים בנקודה ספציפית במוח אלא באזורים שלמים, ולכן הם משבשים מערכות רבות.
השיבוש מתבטא בדרכים רבות :
מצב רוח ירוד,
חוסר תיאבון, רעד, התנהגות כפייתית, מחשבות שווא, תלות, התמכרות, עייפות, פחדים,
חרדה, פגיעה בזיכרון, הפרעות שינה, הרס התפקוד המיני, השמנה, ועוד ועוד. חשוב
להבין שגם תרופות נגד דיכאון עשויות לגרום לכל תופעות הלואי שציינתי לעיל.
סמים פסיכיאטריים גורמים ליותר תאונות, רציחות,
התאבדויות, אלימות, ופשע מכל גורם קיים אחר.
רק אם תפסיק לקחת תרופה פסיכיאטרית תוכל להבין את
מידת הנזק שהתרופה גרמה לך. אדם שמפסיק לצרוך כדורי שינה הופך לחסר שינה ועצבני כפי שלא היה
מעולם. מהפסקה של 'טיפול תרופתי' ממושך אנו מקבלים לעיתים התקף פסיכוטי ואישפוז. מה גרם להידרדרות?
תורשה? לא! הסמים
הפסיכיאטריים עירערו את האדם לחלוטין,ורק כאשר הופסק השימוש בהם ניתן
היה להיווכח בנזק העצום שגרמו.
בעבודתי כרוקח נתקלתי באנשים רבים שלקו בהלם קרב לפני עשרות שנים. הם
עדיין צורכים סמים פסיכיאטריים. הם נראים כשבר כלי מעורר רחמים, וסובלים מרעד
שרירים בלתי פוסק בגלל תופעות הלואי של התרופות. אחד מאלה שהיכרתי החליט להפסיק את
הטיפול. הוא התאשפז בתוך ימים כשהוא סובל מהתקף פסיכוטי, והוגדר פתאום
כ'סכיזופרן'. מה גרם למצבו להחמיר כל כך? ההלם שלפני 40 שנה? לא! התרופות שלקח
גרמו לכך! פסיכיאטרים כמעט תמיד ממליצים
לא להפסיק תרופות נגד דיכאון, כיון שהן גורמות להחמרה במצב, והפסקתן
חושפת עובדה זו.
קשה מאד לשקם אנשים שצרכו סמים פסיכיאטריים במשך
שנים.
הגמילה שאנשים אלה צריכים לעבור, והשיקום שלהם דורשים משאבים עצומים,
שברוב המקרים אין ביכולתם להשיג. משום כך יהיה זה אחראי להזהיר מפני השימוש בסמים
פסיכיאטריים.
ג. מי עומד מאחורי התרופות
הפסיכיאטריות?
חברות התרופות מגלגלות מליארדים מתרופות של 'כל
החיים'. בניגוד לאנטיביוטיקה, תרופות פסיכיאטריות נצרכות במשך שנים רבות,
לעיתים עד סוף החיים. מרגע שאיפשרו לסמים להימכר במסווה של תרופות הפכו מיליוני אנשים לתלויים
בסמים חוקיים אלה. הגישה לסמים אלה קלה. המדינה מאפשרת לספק אותם דרך מערכת הבריאות. כספים
רבים מופנים לקידום השוק הזה בכל דרך אפשרית. מחקרים מתבצעים כדי להראות את התועלת
ולהסוות את הנזק. תעמולה סמויה בכלי התקשורת מעודדת צריכה ומטשטשת את העובדה שאלו
הם סמים, שהם גורמים לתלות, ושהם מחמירים לאורך זמן את המצב.
כיצד זה קרה?
כשביטוחי הבריאות נעשו זמינים בארה"ב לקראת סוף שנות הארבעים,
הפסיכיאטריה היתה חייבת להמציא מערכת איבחון כדי להיות זכאית לקבל כספים בדומה
למערכת הרפואה. אבל מאחר שהיא לא הצליחה להוכיח מבחינה מדעית את קיומן של מחלות
הנפש (כפי שיוסבר בהמשך), המקצוע ליקט רשימה קטלוגית של סימפטומים (תסמינים)
התנהגותיים, הפך אותם לעובדה קיימת על ידי הצבעה עליהם בתור: הפרעות נפשיות, ופרסם
אותם בספר שנקרא:" המדריך האבחוני והסטטיסטי של הפרעות נפשיות" באנגלית: DSM.
מחקר שפורסם באפריל 2006 על ידי חוקרים משתי אוניברסיטאות בבוסטון חשף
שכל אחד מהמומחים לפסיכיאטריה הקשור בפיתוח האבחנות שמתוארות במדריך ה DSMהיה בעל קשרים
כלכליים עם חברות התרופות לפני פירסום המדריך או לאחריו.
עם הזמן הלך ו'תפח' ספר האיבחונים, ונכנסו לתוכו מאות הגדרות נוספות, שלא
היה להן בסיס מדעי ושכולן התקבלו בהרמת יד.
ראה קישור מצורף:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=708475&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=22
כיום, ניתן להדביק 'הפרעה פסיכיאטרית' כמעט לכל
אדם ואף יותר מאחת. 'הפרעה במתמטיקה', 'הפרעה של התבטאות בכתב', ו'הפרעת שינה'
הן כולן הפרעות, ולכל אחת מותאם גם טיפול בסמים פסיכיאטריים.
סיווג זה ל'הפרעות' הוביל לפיתוח איבחונים, שתפקידם לזהות את ההפרעה, לשכנע
את אדם שהיא אמיתית, לשלוח אותו אל הפסיכיאטר, ולמכור לו סם כלשהו. כך נוצר קהל רב
שמשוכנע שאם 'הדביקו' לו הפרעה, סימן שהוא חייב לקחת 'תרופה'.
ראה קישור מצורף:
http://www.cchr.org.il/video/v1_2.htm
דוגמה:
תרופה להפסקת עישון בשם 'זיבאן' היא למעשה סם
פסיכיאטרי שמשמש עדיין בארה"ב לטיפול בדיכאון. חומר זה אומץ לשימוש בתור סם
שיכול להחליף את השפעת הניקוטין שבסיגריה. לאחר שנתקבלה בהצבעה 'הפרעת גמילה מניקוטין'
אפשר היה להתחיל לשווק אותו כתרופה.
ה'זיבאן' משווק כיום בכל העולם לצורך טיפול ב'התמכרות לניקוטין', והחברה
גורפת מליוני דולרים. בשום מקום לא רשום עליו שזהו סם פסיכיאטרי לטיפול בדיכאון.
תלונות על נזקים שהוא גורם נאספות בעצלתיים כיוון שאין גורם רשמי ששמח לאסוף
נתונים שכאלה.
תרופות לירידה במשקל עשויות להיות
דומות במבנה הכימי שלהן לסמים ממריצים. סמים ממריצים גורמים לירידה חריפה בתיאבון,
ולהגברה חדה בעירנות ופעלתנות. ידוע שטייסי הקרב הגרמנים במלחמת העולם השנייה היו
משתמשים בחומרים מאותה משפחה (אמפטמינים), כדי לשמור על עירנות שיא במהלך גיחות
הפגזה חוזרות על קווי ההגנה של בנות הברית.
ושוב, לאחר שנתקבלה בהצבעה 'הפרעת אכילת יתר' אל ספר האיבחונים
הפסיכיאטריים, יכול הרופא לרשום חומרים דמויי אמפטאמינים באין מפריע למאות אלפי
אנשים שלא תמיד יודעים שהם עלולים לגרום לדיכאון ולעצבנות בגלל השפעתם על המוח.
ד. מה לא בסדר עם הפסיכיאטריה?
תשאלו פסיכיאטר אם יש בדיקה ביולוגית שמאמתת את האבחנה שלו. הוא יאמר
שאין שום בדיקות מעבדה או ממצאים גופניים שמאשרים את האיבחון.
תשאלו פסיכיאטר כמה אנשים הוא ריפא במהלך עבודתו. הוא יגחך, ותשובתו
תהיה: "אף אחד!" ראה קישור החובה המצורף:
http://www.cchr.org.il/video/v1_5.htm
הפסיכיאטר לא עוסק בריפוי. הוא עוסק אך ורק במתן סמים כדי לתת תחושה
שהכל בסדר. הפסיכיאטר לא מתעמק בסיבות שגרמו למצב. מה שמעניין אותו הוא רק להגדיר
את ה'הפרעה' ולרשום סמים שיתנו הקלה למצב.
כאמור, התנ"ך של הפסיכיאטריה, הוא 'המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי'
של הפרעות הנפש. (באנגלית DSM). ספר זה כולל אלפי
הפרעות שונות. הוא גדל משנה לשנה וכולל בכל פעם עוד ועוד שמות חדשים ל'מחלות'
ו'הפרעות' פסיכיאטריות. כל ההפרעות שבספר זה נקבעו על ידי 'הצבעת רוב' בכנסים של
פסיכיאטרים. הן מבוססות על דיעה בלבד. ומיד אחרי ההצבעה הם מתייחסים לזה כאילו זו
מחלה.
הפסיכיאטריה
עושה רושם עצום על אדם לא משכיל:
- היא נותנת שמות לאלפי התנהגויות שהיא רואה,
שהיא החליטה שהם "מחלה", בספר עב כרס.
- היא משתמשת בשורה ארוכה מאד של סמים עם שמות
ארוכים.
אולם:
הפתרון של הפסיכיאטריה הוא פשטני להחריד, כיוון
שלאלפי ההפרעות השונות שיטת הטיפול היא רק אחת משתי הפעולות הבאות:
1. לתת סמים שמרוממים (לדיכאון).
2. לתת סמים שמרגיעים (לחוסר שינה, חרדה,
פסיכוזה, וכו')
כל פסיכיאטר
יכול להעיד, שהסמים הללו רק מסתירים את התופעה, לא מרפאים אותה ובהחלט גורמים נזק.
'הפרעת קשב'- דיעה
שמוצגת כעובדה מדעית:
'הפרעת קשב' היא דוגמה מצויינת, שמראה כיצד בעולמה של הפסיכיאטריה
דיעה לא מבוססת הופכת לעובדה מדעית עם השלכות גלובליות. פרופ' כריסטופר גילברג,
פסיכיאטר שבדי בכיר, נחשב לאחד מהוגי 'הפרעת הקשב'. הוא הגדיר שאדם שדעתו מוסחת
סובל מהפרעה פסיכיאטרית. ומיהר להציע את הרעיון לועדת הפסיכיאטרים הממונה על הוספת
הפרעות חדשות ל'מדריך ההפרעות הפסיכיאטרי'.
להפרעת הקשב אין עד היום שום ממצא מוחי חד משמעי שמוכיח את תקפותה
(ראה בקישור לאתר על נזקי הריטלין). עד שנת 1998 פסיכיאטרים עדיין הודו שתקפותה של
'הפרעת הקשב' בעייתית, אולם בהמשך פותחו "איבחונים" שנועדו לאתר ילדים
ה"סובלים" מההפרעה, וכך נסללה הדרך למכירת ה'ריטלין', סם מסוכן, לילדים.
בית המשפט בשבדיה חשד בפרופ' גילברג שפיברק מימצאים כדי לבסס את רעיון
הפרעת הקשב שהגה. לאחר שבית המשפט הורה לו השנה להציג בפניו את חומר המחקר, שרפו
עוזריו של החוקר את כל החומר. בעקבות זה הואשם פרופ' גילברג השנה בחוסר יושר
ובביזיון בית המשפט. הוא אמנם נשפט וניקנס, אולם כיון שהמחקר הושמד, בית המשפט לא
יכול היה להוכיח את חוסר תקפותה של ה'הפרעה'. ראה בקישור הבא:
http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/078/158.html
זוהי דוגמה לעוד דיעה ולא עובדה, שהצליחה להיכנס לספר הפסיכיאטרי, והובילה
לסימום של מליוני ילדים ב'ריטלין' בכל העולם. עד היום מקבלים אנשים רבים באמונה
עיוורת את הרעיון ש'הפרעת קשב' היא בעייה ביולוגית מולדת.
הפסיכיאטרים "מומחים" בעריכת
"איבחונים" ובהדבקת תויות שגורמות ייאוש. האיבחון מניח תמיד
שהבעייה לא ניתנת לתיקון, 'תוית לכל החיים'.
דוגמה: אדם מאובחן כ'דיכאוני'. הפסיכיאטר יכול בקלות לומר למטופל שהמרכיב
הביולוגי בדיכאון שלו הוא רב. זוהי תוית שאיננה ניתנת לשינוי. הפסיכיאטר הרי לא
יכול למדוד את המרכיב הביולוגי של המטופל. זוהי בכלל תיאוריה שמבוססת על כך
שבמשפחות מסוימות ישנם כמה אנשים שסובלים מדיכאון. אולם אותו מחקר סטטיסטי שבדק
דיכאון בקרב בני משפחה לא הוכיח שהדיכאון שהמשפחה סובלת ממנו לא נובע מתנאי החיים
של המשפחה, מטראומות משותפות שעברו, או מבן משפחה כלשהו שפוגע בכולם באופן מילולי
או אחר. עזרה נכונה למשפחה עשויה לפתור את בעיית הדיכאון מבלי שאותו חולה יקבל
תווית של 'דיכאוני' ויתחיל לקחת סמים, אולם הפסיכיאטר כלל לא עוסק בכך. הוא מציע
אך ורק את פתרון הסמים הקל עם הנזק העצום הכרוך בו.
דוגמה:
אם אדם מאובחן כבעל 'הפרעת קשב', זה אומר שנולד עם "מום"
שאינו ניתן לשינוי. ו"יסבול" ממנו כל חייו. ושאם הוא רוצה "הקלה"
מהבעייה כדאי לו לקחת סם מתאים.
'חוסר קשב' בשעת שיעור ניגרם במקרים רבים כאשר התלמיד ניתקל במושגים
או במילים שהוא אינו מבין, אשר מונעים ממנו לעקוב בהצלחה אחר דברי המורה,
ולכן תשומת ליבו 'נודדת'. ייתכן שנעדר משיעור קודם או מכמה שיעורים.
אותו תלמיד עשוי להיות מאובחן כבעל 'הפרעת קשב' על סמך עדות אותו מורה, כאשר מורים
אחרים יעידו שאצלם הוא מרוכז להפליא.
ילד מאושר, חובב ספורט, עלול, לעיתים, להיראות 'היפראקטיבי'
בעיני המורה, כיוון שהוא מתקשה לשבת לאורך זמן. המורה מעבירה את חוות דעתה
לנוירולוג, אולם אימון קצר ב'לשבת בנוחות' פותר לחלוטין את הקושי לשבת. רק אחרי
שהתלמיד מסוגל לשבת בנוחות ניתן באמת ללמד אותו. חשוב, כמובן, שישלים את כל מה שלא
הבין בחומר, היות שכפי שאמרנו, זוהי סיבה נפוצה לחוסר קשב. גם כאן הילד נאלץ לחיות
עם תווית לא מוצדקת של חריג.
ילד, שכופים עליו לשבת בכיתה במשך חמש שעות ביום במקום לאמן אותו
לעשות זאת בנוחות עשוי להתרגז, להתקומם ולהתחצף. ילד זה יכול להיות מאובחן כחסר
סבלנות ואימפולסיבי. ילד, שמענישים אותו מדי יום בבית או בפני כל הכיתה, עלול
להיות מאובחן כאלים. אולם ביום המחרת יכול
אותו ילד להתנהג כעדין נפש במשחק דמקה עם אחותו הקטנה.
גם ילד זה צריך לחיות עם תווית שנתנו לו, אשר אין בה כל תועלת ממשית,
מלבד לדכא אותו, ולגרום לו להרגיש חריג וחסר תיקווה.
אדם שקיבל התקף פסיכוטי עשוי להיות מאובחן ב'סכיזופרניה'. אולם כאשר
הוא מתאושש אין לאיבחון הזה כל תוקף או ערך טיפולי מלבד לדכא את המטופל ולגרום לו
להרגיש חריג.
מה הקשר בין תרופות פסיכיאטריות לבין אישפוזים
חוזרים? אדם נולד בריא בנפשו. לאחר שהוא עובר פגיעה כלשהי הוא סובל מקושי נפשי.
הפסיכיאטר "המומחה" ממליץ לו לקחת כדור נגד דיכאון. האדם לא יודע שהכדור
מדרדר אותו, כיון שהוא מרגיש שהשפעתו "מיטיבה". הוא מאמין שמצבו משתפר. אולם,
כאשר הוא מנסה להפסיקו, הוא מקבל דיכאון קשה. כעת נותנים לו מינון מוגבר, אולם כשהוא
חושב ש'יצא מזה' הוא שוב מפסיק לצרוך אותו. הוא נכנס שוב לדיכאון ומתאשפז. במהלך
האישפוז הוא מקבל תרופות נוספות ויוצא כשבר כלי. התרופה הפסיכיאטרית דירדרה אותו,
והפכה אותו בהדרגה לתלותי ומעורער, ללא ידיעתו.
'חולי הנפש' הם כמעט תמיד התוצאה של טיפול ממושך
בסמים פסיכיאטריים. אותם אנשים שחוזרים ומתאשפזים או שמצויים במוסדות במשך שנים הידרדרו
בהשפעת הסמים הפסיכיאטריים הרבים שניתנו להם, ומייאוש הנובע מההבנה שלא יחזרו
לעולם לחיות ללא סמים.
הפסיכיאטריה כופה את הטיפולים שלה ופוגעת בזכויות
אנוש בסיסיות. היא רושמת לך סם שלמעשה מחמיר את מצבך. אם אתה מסרב לקבל את ההמלצה,
אתה עשוי להיות מאוים באישפוז כפוי. כאשר הסם אכן מדרדר אותך ומצבך קשה, אולם אתה
מסרב להתאשפז, אתה עשוי להיות מאושפז בכפייה (נגד רצונך). אם במהלך האישפוז אינך
מסכים לטיפול התרופתי זה עלול להיות מלווה
באיומים, בצעקות ובענישה על ידי קשירה למיטה למשך שעות, שהיא "שיטת
טיפול" מקובלת במוסדות הפסיכיאטריים. אם מצבך איננו משתפר עלולים להציע לך לקבל
טיפול ב'הלם חשמלי' ('נזעי חשמל' בשפה יפה) כפי שקורה לרבים מדי שנה.
אם הורים מסרבים לטיפול הפסיכיאטרי עבור ילדם, הוא עלול להילקח מהם על
ידי עובדי הרווחה בטענה של הזנחת הילד. כאשר אדם משתחרר ממתקן פסיכיאטרי, אם אינו
רוצה להמשיך בטיפול התרופתי, הוא עלול לקבל זימון לביקור חודשי כפוי במרפאה, שבו
מזריקים לו תרופות שמספיקות עד לביקור הבא. אם הוא לא מגיע לביקור הכפוי הוא מקבל
צו אישפוז בכפייה. זוהי אמת! מדובר על אלפים מדי שנה.
הפסיכיאטרים טוענים שאין מנוס מפגיעה בזכויות
אנוש במוסדות שלהם בגלל כושר השיפוט הלקוי של החולים. למיטב הבנתי ועל פי נסיוני
הפגיעה בזכויות אנוש אינה הכרחית. כמות הכוח שראיתי שמופעלת כנגד אנשים חסרי ישע
אלה במהלך אישפוזים כפויים היתה מוגזמת כמעט תמיד, והזמינה התנגדות מצד המטופל. לדעתי המערכת לא
נעזרת מספיק בבני משפחה ובחברים של המטופל כדי להשיג את הסכמתו ומגיעים לביתו
באישון לילה כמו 'הוצאה לפועל'. תיקון יסודי של מרכיב זה הוא הכרחי כדי להשיג
תוצאות בשיקום של אנשים.
ה. האלטרנטיבה לטיפול הפסיכיאטרי
הגישה הפסיכיאטרית מניחה באופן לא מבוסס שמשהו לא
בסדר בכימיה של המוח. זה גורם לאדם
להתייאש. כי הוא אינו יכול לשנות את המוח שלו. הוא מתכנס בעצמו ומוטרד מהתווית
שהדביקו לו.
הגישה ההפוכה משיגה תוצאות טובות בהרבה. היא מניחה שהאדם התערער כיוון שהושפע לרעה
ממשהו או מישהו בסביבתו. מסבירים לו שהוא רק סובל מתגובה להשפעה הסביבתית ושהוא
יכול להתאושש. עוזרים לו למצוא מה או מי מסביבו כרגע גורם לו להרגיש רע. זה גורם
לו להסתכל החוצה, לטפל בסביבתו ולהתאושש.
הפסיכיאטריה מתעלמת מהגורמים החיצוניים למצב
הנפשי. אם ישנו גורם חיצוני למצבו של האדם שאפשר לטפל בו, אזי לא יהיה צורך
לתקן את המוח באמצעות סמים, ולחברות התרופות לא יהיה מה למכור. מומחה אמיתי
לבריאות הנפש צריך לחפש אחר הגורם הזה לדיכאון העמוק, למתח הרב או לחוסר השינה
הממושך. אם האדם לא סבל מהם קודם, אזי ברור שלא נולד איתם וזה אומר שאין לו בעייה
ביולוגית במוח. תיאורית 'חוסר האיזון' של המוח, שמציעה מתן קבוע של סמים, מתגלה אם
כך כמוטלת בספק גם כאשר בוחנים את המצב מבחינה הגיונית.
לדוגמא:
אדם לא מצליח להירדם. הפסיכיאטר בכלל לא חושב לברר מה הסיבה לכך. הוא
פשוט נותן לו כדור שינה, שהוא נאלץ לקחת כל שארית חייו. כמה עצות שעוזרות לאנשים
מודאגים היו יכולות לפתור לחלוטין את הבעייה, ולחסוך תלות לכל החיים, ואת כל
תופעות הלואי הרבות שיש לכדורי שינה. אבל חברת התרופות לא יכולה להרוויח ממתן
עצות.
מסתבר, לדוגמא,
שאנשים רבים מפתחים מתח נפשי בעקבות האזנה ממושכת לחדשות או קריאה יומיומית של
מדורי החדשות בעיתון. כדורי ההרגעה, שהם מקבלים מן הפסיכיאטר, רק משבשים באופן
כימי את פעילות המוח, ועלולים דווקא לפגוע ביכולת עמידותם ללחצים. חלק חשוב בטיפול
יהיה, כמובן, להפסיק את המינוי לעיתון היומי, ולצאת במקום זה להליכת בוקר בפארק
הסמוך. המצב הנפשי עשוי כעת להשתפר מאד בתוך ימים ספורים, וייתכן, שכדורים כעת לא
יהיו הכרחיים.
לדוגמא: בחורה קיבלה דיכאון מאז שהתחילה לצאת עם בחור מסויים. יש לבדוק אם
הבחור מתנהג באופן שמדכא אותה (מתעלם ממנה, מפחית בערך שלה, מבטיח
ולא מקיים, וכו'). צריך לייעץ לה כיצד לטפל במצב עם החבר. כדור נגד
דיכאון יגרום לה שלא לטפל ביחסיה עם הבחור. הוא ימשיך להתעלל בה, ומצבה יחמיר.
לדוגמא: אדם מדוכא בגלל חובות כבדים שאינו מצליח להחזיר. אפשר להדריך אותו
כיצד לקחת הלוואה, וכיצד להכניס יותר כסף, והוא יהיה פחות מיואש, וכך יוכל לצאת מזה,
ולחזור לעצמו. תרופה פסיכיאטרית תהפוך אותו בהדרגה לתלוי, מעורער וחסר יכולת
אמיתית להתמודד עם קשיים בעתיד.
לדוגמא: אשה שאיבדה את בן זוגה, לא מפסיקה להיזכר באסון שקרה לה. כל חדר בבית
מזכיר לה את בן זוגה. שינוי סביבה, אפילו זמני, עשוי להקל עליה מאד, ולהביא
להתאוששותה. הבית שלה כרגע גורם לה להרגיש רע. אז היא מטפלת בזה. היא עוברת לגור
אצל חברה טובה בעיר אחרת. היא לא זקוקה
להתערבות כימית במוח כדי לחזור לעצמה. אם תתחיל בטיפול תרופתי סביר שתיאלץ להמשיך
בו כל ימי חייה. וכאשר תפסיק אותו, מצבה עלול להידרדר מאד.
לדוגמא: ההורים מקבלים תלונות חוזרות על ילדם מהמורה. המורה טוענת שהוא
"מתנתק" כל הזמן במהלך השיעור ולא מקשיב. היא טוענת שיש לו בעייה שדורשת
איבחון נוירולוגי לצורך מתן ריטלין (מקרה אמיתי). בירור מעמיק מגלה שמורה זו הפנתה
כבר 10 ילדים בכיתה לאיבחון כזה. כמו כן מסתבר שהמורה דוגלת בשיטה של "שאלות
בסוף". וגם נוהגת לזלזל בתלמיד ששואל "שאלות טיפשיות" ובכך מרתיעה
ילדים מלשאול לגבי מה שלא הבינו. תלמיד, שלא מבין דבר מה, לא מעז לשאול את המורה,
ופשוט מתנתק. במקרה זה שיחת הבהרה עם המורה פתרה את הבעייה, ומנעה מתן ריטלין לילד.
מציאת הסיבה לבעיה בסביבתו של הילד, במקום לחפש מה לא בסדר אצלו, הספיקה כדי לשפר
מאד את המצב.
לעיתים הסביבה מטרידה את האדם במשך שנים עד שהוא
מתמוטט. בחור מבוגר, שלא התחתן, חי עם אימו השתלטנית. אמו מחדירה לו ללא הרף
עד כמה הוא לא יוצלח, שאף אחת לא תירצה אותו, ושהוא לעולם לא יצליח בחיים. הוא
הופך ליותר ויותר בודד ומיואש, ועשוי להגיע להתמוטטות עצבים, לאישפוז, לטיפול
תרופתי קבוע, לאישפוזים חוזרים ואף למוות בגיל צעיר בין כתלי המוסד הפסיכיאטרי.
(אגב, אימו, היא זו שמאשפזת אותו בכל פעם מתוך דאגה, ואף באה לבקר אותו, וממשיכה
ללחוש על אזניו את משפטי הרעל שלה).
אדם שצורך סמים מאבד את יכולתו ונכונותו לטפל
בגורמים החיצוניים למצבו. הוא מפסיק להיות מודע להם. הוא הופך להיות 'עבד'
של פתרונות קלים. הוא לא מעוניין עוד להתמודד. כך פועל אדם מסומם.
הפסיכיאטר לא מסביר שהתרופה גורמת לתלות:
הוא לא עושה זאת, בתואנה שידיעת הנזק תמנע מהאדם להסכים לטיפול (במקום
להשאיר את ההחלטה לשיקולו של החולה).
ישנם חומרי הרגעה טבעיים שאינם
מזיקים:
